Vayedaber

Baba Batra

Daf 28b

משנה: 28b הָאַחִין הַשּׁוּתָפִין שֶׁנָּפַל אֶחָד מֵהֶן לָאוּמָנוּת נָפַל לָאֶמְצַע. חָלָה וְנִתְרַפָּא נִתְרַפָּא מִשֶׁל עַצְמוֹ. הָאַחִין שֶׁעָשׂוּ מִקְצָתָן שׁוּשְׁבִּינוּת בְּחַיֵּי הָאָב חָֽזְרָה הַשּׁוּשְׁבִּינוּת חָֽזְרָה לָאֶמְצַע שֶׁהַשּׁוּשְׁבִּינוּת נִגְבֵּית בְּבֵית דִּין. אֲבָל שִׁילַּח לוֹ חֲבֵירוֹ כַדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן אֵינָן נִגְבִּין מִפְּנֵי שֶׁהִיא גְּמִילוּת חֲסָדִים.

Traduction

Si l’un des frères héritiers qui vivent en commun (avant le partage des biens paternels) a été pris pour le service du roi, les bénéfices et les pertes sont partagés par tous les frères. Si l’un des frères s’est attiré (par sa faute) une maladie dont il a guéri, ses frères ne sont pas obligés de contribuer aux frais du traitement. Si quelques-uns des frères ont fait du vivant du père un contrat en vue des dépenses de noces (167)''Chaque frère en se mariant invite les siens à ses réjouissances, et eux en font autant; si le père a pourvu une fois à la dépense, lors du prochain mariage elle incombera à l'ensemble des héritiers.'', et la dépense mutuelle revient, elle tombera à la masse; car cette contribution pourra être requise par voie de justice. Mais les barils de vin ou d’huile que l’on aurait envoyés à son prochain ne peuvent pas être réclamés par voie de justice, parce que l’on considère ces envois comme actes de bienfaisance.

Pnei Moshe non traduit

מתני' האחין השותפין שנפל אחד מהן לאומנות. לעבודת המלך שכן מנהג המלך להעמיד מכל בתי העיר אדם אחד למוכס חדש אחד או ב' חדשים:

נפל לאמצע. כל הריוח מפני שמחמת אביהן באת לו אבל אם מחמת עצמו הוא מפני חריפותו וחשיבותו וחכמתו נלקח לעבודת המלך מה שהרויח הרויח לעצמו:

נתרפא משל עצמו. דוקא שחלה בפשיעה כגון מצינים ופחים וכיוצא בהן דכתיב בהו שומר נפשו ירחק מהם אבל אם חלה באונס שלא פשע הוא בעצמו נתרפא מן האמצע:

שושבינות. דרך השושבינות נוטל סעודה ודורון לחופה ואוכל עמו וחוזר זה ועושה גם כן לזה כשישא אשה ואם שלח האב שושבינות בסתם על יד אחד מבניו וחזרה השושבינות אח''כ לאחר שמת האב חזרה לאמצע מפני שהיא כמלוה שהיא נגבית בב''ד שהמוליך שושבינות לחבירו יכול לחזור ולתבוע ממנו בב''ד שיתן לו שושבינות כדרך שנתן לו והוא שיהו נישואי השני כנשואי הראשון אם בתולה בתולה ואם אלמנה אלמנה ואם פרהסיא פרהסיא ואם בצינעא בצינעא שיכול זה לומר לו איני עושה עמך אלא כדרך שעשית עמי:

אבל שילח לו חבירו כדי יין וכדי שמן. בלא חופה ואי נמי בחופה ואינו הולך לאכול עמו אין זו שושבינות אלא מתנה ואינה נגבית בב''ד:

משנה: הַשּׁוֹלֵחַ סִבְלוֹנוֹת לְבֵית חָמִיו שִׁילַּח שָׁם מֵאָה מְנָה וְאָכַל שָׁם סְעוּדַת חָתָן אֲפִילוּ בְדֵינַר אֵינָן נִיגְבִּין. לֹא אָכַל שָׁם סְעוּדַת חָתָן הֲרֵי אֵילּוּ נִיגְבִּין. שִׁילַּח סִיבְלוֹנוֹת מְרוּבִּין שֶׁיָּבוֹאוּ עִמָּהּ לְבֵית בַּעֲלָהּ הֲרֵי אֵילּוּ נִיגְבִּין. סִיבְלוֹנוֹת מְמוּעָטִין כְּדֵי שֶׁתִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן וְהִיא בְבֵית אָבִיהָ אֵינָן נִיגְבִּין.

Traduction

Si quelqu’un envoie chez son beau-père des cadeaux de fiançailles, fussent-ils d’une valeur de cent Maneh, dès qu’il a pris le repas de fiançailles ne fût-ce qu’une valeur d’un dinar, il n’a plus droit à la restitution des cadeaux; mais s’il n’a pas mangé le repas de fiançailles, il a le droit de reprendre ses cadeaux. Si le fiancé a envoyé de nombreux présents en disant que la future les emportera avec elle au domicile conjugal, ils pourront être redemandés; mais si ce sont de faibles présents, à l’usage de la fiancée dans la maison de son père, on ne pourra plus les réclamer ultérieurement.

Pnei Moshe non traduit

מתני' השולח סבלונות. מנהג חתנים למחרת הקידושין שולחי' לבית ארוסה תכשיטין ומיני מגדנות וכדי יין וכדי שמן ופעמים הולך החתן ואוכל שם:

אינן נגבין. אם מת הוא או שמתה היא או שבא לגרשה דמחמת חבת שמחת אכילה מחל ודוקא שאכל בדינר אבל אכל פחות מדינר לא מחל וגובה הסבלונות:

שלח סבלונות מרובין. וסתמן שיחזרו עמה לבית בעלה או אפי' מועטין ופירש על מנת שיחזרו עמה לבית בעלה הרי אלו נגבין ואורחא דמילתא נקט שדרך סבלונות החוזרין עמה לבית בעלה להיות מרובין ואותן שנשלחו כדי שתתקשט בהן בבית אביה דרכן להיות מועטין:

הלכה: הָאַחִין הַשּׁוּתָפִין כול'. תַּנֵּי. הָאַחִין הַשּׁוּתָפִין שֶׁנָּפַל אֶחָד מֵהֶן לָאוּמָנוּת הַמֶּלֶךְ. בִּזְמַן שֶׁבָּאִין מִכֹּחַ הָאָרִיס נוֹטְלִין מִכֹּחַ הָאָרִיס. מִכֹּחַ בַּעַל הַבַּיִת נוֹטְלִין מִכֹּחַ בַּעַל הַבַּיִת. כְּהָדָא דְרַב נַחְמָן בַּר שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן נִתְפָּשׂ לַבּוּלֵי. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִמִּי. אָמַר. אִין אִית בְּנִיכְסוֹי דְנַחְמָן שֶׁנִּתְפַּשׂ לוֹ יִנָּתֵן מִנְּכָסָיו. וְאִם לָאו יִינָּתֵן לוֹ מִן הָאֶמְצַע.

Traduction

On a enseigné (168)Tossefta, ch. 10.: si l’un des frères héritiers qui vivent en commun a été pris pour le service public, lorsqu’il a été appelé à titre de représentant des familles réunies (comme fermier), cette perte incombe à tous ceux qu’il représente; s’il n’est pris que pour une maison, son départ ne concerne que les siens. Ainsi, R. Nahman b. Samuel avait été pris au nom du conseil local, boulh. On soumit à R. Amé, le point de savoir si la perte résultant de ce fait, devrait incomber à tous, ou non, et R. Amé répondit: Si Nahman a été pris en raison de ses biens, il n’aura droit pendant son absence qu’à ses propres biens; sinon, il prendra part aux pertes et bénéfices de tous les siens – (169)Suit un passage traduit (Ketubot 4, 10)..

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני. בתוספתא פ''י ובנסחא אחרת. אם מחמת נכסים נפל נפל לאמצע ואם מחמת עצמו נפל נפל לעצמו. ולפי גירסת הספר נמי הכין הוא דמחמת מי שנפל והוא מחמת אביהם או מחמת אריס של בתי האבות נפל לאמצע:

נתפש לבולי. לשון חשיבות ומלה יונית הוא ועל שם זה קראו קוסטנטינבולי עיר המלוכה של קוסטנטין ור''ל שנלקח לעבודת המלך:

אין אית בניכסוי דנחמן שנתפס לו. אם מחמת חשיבותו גרם לו זה:

ינתן לו מנכסיו. כלומר יחשוב לו לנכסיו ושל עצמו הוא:

ואם לאו. אלא מחמת נכסי אביהן ינתן לו מן האמצע יחשוב לו השכר כמו שהוא מן האמצע והריוח לאמצע:

הלכה: הַשּׁוֹלֵחַ סִבְלוֹנוֹת לְבֵית חָמִיו כול'. חַד בַּר נַשׁ שִׁילַּח לָאֲרוּסָתוֹ סִבְלוֹנוֹת מְרוּבִּין. אָֽמְרוּ לֵיהּ קְרִיבוֹי. לֹא תִטְעוֹם תַּמָּן כְּלוּם. אֲזַל וְלָא שְׁמַע לוֹן וְכַל. וְנָפַל בֵּיתָא וּזְכוֹן בְּכוּלָּהּ.

Traduction

Un homme ayant envoyé à sa fiancée de nombreux présents de fiançailles, ses parents l’engagèrent à ne rien manger chez elle (pour qu’en cas d’accident, ces biens ne soient pas acquis à la famille de la future, mais fassent retour aux siens). Il se rendit auprès d’elle, n’écouta pas l’avis des siens, y mangea; la maison s’écroula ensuite sur lui, et la famille de la fiancée prit possession de tous les dons envoyés.

Pnei Moshe non traduit

גמ' חד בר נש שלח לארוסתו סבלונות מרובין. והלך גם בעצמו לשם ונתנו לו קרוביו עצה שלא יטעום בבית חמיו כלום כדי שלא יעמדו שם אם ימות והוא לא שמע להם ואכל שם ונפל הבית עליו ומת וזכו בבית חמיו בכל מה ששלח:

חָלָה וְנִתְרַפָּא נִתְרַפָּא מִן הָאֶמְצַע. תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. כָּל מַכָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ קִיצָּה מִתְרַפָּא מִכְּתוּבָּתָהּ. וְשֶׁאֵין לָהּ קִיצָּה מִתְרַפָּא מִן הַנְּכָסִים. כְּהָדָא קְרֵיבָתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר וָוא הֲוָות חֲשָׁשָׁה עֵיינָהּ. אֲתַת גַּבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן. אֲמַר לָהּ. קְצִיץ הוּא אָהֵין אַסְייָךְ. אִין קְצִיץ מִן פֶּרְנֵךְ. אִין לָא קְצִיץ בַּעֲלֵיךְ יְהִיב לִיךְ. וְלֹא כֵן תַּנִּינָן. אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְּעֹרְכֵי הַדַּייָנִין. וָמַר רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אָסוּר לְגַלּוֹת לְיָחִיד דִּינוֹ. אָֽמְרֵי. יְדַע הֲוָה רִבִּי יוֹחָנָן דְּהִיא אִיתָא כְשֵׁירָה בְּגִין כֵּן גְלֵי לָהּ. בַּעֲלָהּ בָּעֵי הֵן דִקְצַץ וְהִיא בְּעַייָה הֵן דְלָא קְצַץ. לְמָאן שָֽׁמְעִין. לֹא לְבַעֲלָהּ. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. הָדָא דְתֵימַר בְּהַהוּא דְּלֵית דִּינֵיהּ עִמֵּיהּ. בְּרַם בָּהוּא דְּאִית דִּינֵיהּ עִמֵּיהּ אָמַר לֵיהּ מִילְּתָא.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר. בפ''ד דכתובות הלכה י' גרסינן לה בענין רפואות אשתו ואיידי דאיירי בהאי עניינא מייתי לה הכא:

כל מכה שיש לה קיצה. חולי שיש לה קיצבה שאינה חולה תדיר אינה בכלל מזונות ומתרפאת מכתובתה וכן אם עשו קיצבה עם הרופא בשכרו כדלקמן:

ושאין לה קיצה. הוי בכלל מזונות ומתרפאת משל נכסי בעלה:

הוה חששה עיינה. היתה לה מיחוש עינים ובאת לפני ר' יוחנן ושאל לה אם קצץ זה הרופא שלך:

אין קציץ. אם עשית קצבה עמו בעד שכרו:

מן פרניך. צריכה את לשלם מכתובתיך ואם לאו בעלך צריך שיתן לך לשלם הרופא דכל שאין לו קצבה בכלל מזונות הוא:

ולא כן תנינן וכו'. והיכי עביד ר' יוחנן דכעורכי הדיינין הוא זה שמתוכה תלמד לעשות כן וכהאי דאמר ר' חגי דאסור ליחיד לגלות דינו אם כך הוא יהיה כך:

אמרי. ידע הוה ר' יוחנן בה דאשה כשירה היא ולא תעשה אלא ברצון בעלה ובשביל כך גילה לה וכדמסיק ואזיל:

בעלה בעי וכו'. כלומר שהרי ברצון בעלה הדבר תלוי שאם הבעל רוצה שתעשה קצבה עם הרופא והיא אינה חפצה למי שומעין לא להבעל וא''כ אין חשש לגלות לה שלא תעשה עד שיסכים בעלה עמה:

הדא דתימר. על הא דריב''ל קאי דאמר אסור לגלות ליחיד דינו דדוקא שאין הדיין יודע שהדין עמו אלא אומר אם כך היה הדבר יהיה כן וא''כ ילמד מתוך דבריו לטעון כך וכיוצא בזה:

ברם בהוא דאית דיניה עמיה. אבל אם הוא יודע שהדין עמו וזה בא לשאול מעמו אם כך הוא הדין:

אמר ליה מילתא. אומר לו הרי הדין עמך דאין כאן חשש שילמוד לטעון מתוך דבריו שאינו אומר לו אלא לפי טענותיו הדין הוא כן:

Baba Batra

Daf 29a

משנה: שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב כָּל נְכָסָיו לַאֲחֵרִים שִׁייֵר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא מַתָּנָתוֹ קַייֶמֶת. לֹא שִׁייֵר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא אֵין מַתָּנָתוֹ קַייֶמֶת. לֹא כָתַב בָּהּ שְׁכִיב מְרַע הוּא אוֹמֵר שְׁכִיב מְרַע הָייִתִי וְהֵן אוֹמְרִים בָּרִיא הָיָה צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁשְּׁכִיב מְרַע הָיָה דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָֽרְאָייָה.

Traduction

Si un moribond donne à un étranger tous ses biens à l’exception d’un petit champ, le don est valable. Mais s’il a donné sans se rien réserver pour lui-même, il peut annuler le don (171)Il peut arguer n'avoir donné tous ses biens que parce qu'il croyait mourir, puisqu'il n'a rien laissé pour lui.. L’on présente un acte dans lequel il se trouve qu’A fait don de tous ses biens à B; dans cet acte on ne trouve ni la formule d’un testament, ni celle d’un donation entre vifs. Le 1er au contraire dit qu’il était malade quand il a fait ce don, et qu’il l’a fait pour le cas de mort (172)''Il a donné tout ce qu'il possède, sans se rien réserver; par conséquent, étant guéri, il peut annuler le don.''. Le second B dit qu’A n’était pas malade quand il a fait le don, et que par conséquent il ne peut pas l’annuler. Dans ce cas A doit prouver qu’il était malade; telle est l’opinion de R. Meir. Les autres docteurs disent: le réclamant doit fournir la preuve de ce qu’il demande.

Pnei Moshe non traduit

מתני' שייר קרקע כל שהוא. והוא הדין אם שייר לעצמו מטלטלין מתנתו קיימת ואם עמד אינו חוזר והוא שקנו מידו על אותה מתנה דמתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין בין עמד בין לא עמד ואם לא קנו מידו לא קנה המקבל מתנה אפילו מת השכיב מרע ודוקא בשנתן סתם ולא פירוש בה שהיא מתנת שכ''מ ובזה אנו אומדין דעתו הואיל ושייר לא נתכוין אלא להקנות לו מחיים במתנת בריא והלכך צריכה קנין אבל אם נתן לו המקצת בפירוש במתנת שכ''מ שאינו אלא לאחר מיתה אין צריך קנין ואם עמד חוזר ואם מת קנה זה המקצת ואם היה בה קנין הוא מגרע כח המקבל אלא א''כ נראה בשטר שאין הקנין אלא ליפות כחו כגון שכתוב וקנינו ממנו מוסיף על המתנה זו שאז המתנה קיימת ואם לא שייר לעצמו כלום ועמד חוזר ואפי' קנו מידו כדי ליפות את כחו ואם כתב בפירוש שנותן כל נכסיו מהיום והקנה לו מחיים אין זה מתנת שכיב מרע כלל אלא כשאר מתנת בריא שאם קנו מידו קנה המקבל ואין זה יכול לחזור בו. ומצוה מחמת מיתה דשמעינן ליה דקאמר ווי ליה דמיית וכיוצא בזה שניכר שצוה מחמת שהיתה דעתו נוטה שהוא מת ודאי אם עמד לעולם חוזר בין שייר בין לא שייר ואפילו קנו מידו ואם מת קנה המקבל אפילו בלא קנין:

לא כתב בה שכיב מרע. לא היה במתנה לשון שכ''מ כדקציר ורמי בערסיה ואף לא לשון מתנת בריא כד הלך על רגלוהי בשוקא ולא שייר כלום:

והוא אומר שכ''מ הייתי. ועכשיו עמדתי וחוזרני בי והמקבל אומר בריא היה ולא יכול לחזור:

צריך להביא ראיה שהיה שכ''מ. דבתר השתא אזלינן והאידנא בריא הוא ועליו להביא ראיה שהיה שכיב מרע בשעת המתנה:

וחכמים אומרים. לא אזלינן בתר השתא אלא אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה ומקבל המתנה שבא להוציא מיד הנותן בדבר שהוא מוחזק בו עליו להביא ראיה שבריא היה באותה שעה והלכה כחכמים:

הלכה: שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב כָּל נְכָסָיו לַאֲחֵרִים כול'. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. שִׁייֵר מְטַלְטְלִין לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אֶלָּא הִנִּיחַ לוֹ מָעוֹת וְלָקַח קַרְקַע כְּמִי שֶׁשִּׁייֵר לוֹ קַרְקַע. וְדָא דְתֵימַר. לֹא שִׁייֵר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא אֵין מַתָּנָתוֹ מַתָּנָה. בְּאוֹתוֹ שֶׁלֹּא הִבְרִיא. אֲבָל אִם הִבְרִיא הָדָא הִיא דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. עָשׂוּ דִבְרֵי שְׁכִיב מְרַע כְּבָרִיא שֶׁכָּתַב וְנָתַן. וְהוּא שֶׁמֵּת מֵאוֹתוֹ הַחוֹלִי. מְסוּכָּן שֶׁחִילֵּק נְכָסָיו בֵּין בַּחוֹל בֵּין בַּשַׁבָּת מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. וְאִם הוּא בָרִיא עַד שֶׁיִּכְתּוֹב בַּכֶּסֶף בַּשְּׁטָר וּבַחֲזָּקָה.

Traduction

R. Jérémie dit au nom de Rav: le moribond qui lègue ses biens à autrui, en se réservant seulement des objets mobiliers, n’a pas fait d’acte valable; mais s’il a gardé de l’argent, pour lequel il a acheté ensuite un terrain, cela équivaut à la réserve immédiate du sol. S’il a conservé du terrain si peu que ce soit, le don est valable, lors même qu’il n’en guérit plus; mais s’il n’a pas conservé la moindre parcelle de terrain, le don n’a pas de valeur, en cas de guérison du moribond. C’est ce qu’a dit R. Yohanan au nom de R. Yanaï (173)''Cf. J., (Pea 2, 9); (Ketubot 11, 1); (Gitin 1, 6) fin.'': le don verbal d’un moribond équivaut à l’acte écrit de donation fait par un homme sain, à condition que ce moribond soit mort de la même maladie (sans plus se relever après l’énoncé du don), non s’il a été guéri (auquel cas il pouvait reprendre son bien); si un homme en danger distribue ses biens, soit un jour de semaine, soit le Shabat, ce qu’il aurait fait restera valable (et devra être respecté en cas de décès); enfin l’homme sain devra à cet effet écrire un acte de donation, pour faire acquérir le bien au locataire par de l’argent, ou par un contrat, ou par la prise de possession (comme pour tout acquêt).

Pnei Moshe non traduit

גמ' שייר מטלטלין לא עשה כלום. לא הוי שיור אלא א''כ הניח מעות ולקח קרקע כלומר שיש בהן כדי ליקח קרקע כמי ששייר לו קרקע:

ודא דתימר וכו'. הגי' נשתבשה בכאן והגי' במס' פיאה פ''ג היא הנכונה וה''ג התם שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת ואפי' לא הבריא לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת והוא שהבריא. ופירושו נתבאר למאי דפרישית במתני':

הדא היא דאמר ר' יוחנן וכו'. דדברי שכ''מ ככתובין ומסורין דמי ואם הוא בפירוש מתנת שכ''מ א''צ קנין:

והוא שמת מאותו החולי. דוקא אם מת מאותו החולי שציוה אבל אם הבריא אפי' אח''כ מת לא דאז אין דינו כמתנת שכיב מרע דכשהבריא היה יכול לחזור בו:

מסוכן. והוא שקפץ עליו החולי כדאמרינן בפ' האומר התקבל והוי כמצוה מחמת מיתה דלעולם מה שעשה עשוי ואם מת מקיימין דבריו:

עד שיכתוב. שטר בקנין:

בכסף. כלומר באחד מן הקנינים הללו כדין קנין המבואר בפ''ק דקידושין:

חַד בַּר נַשׁ שִׁילַּח לָאֲרוּסָתוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע 29a קָֽרְיוֹת מִינֵי חַרְת בֵּין פֶּסַח לָעֲצֶרֶת. וְלֹא אִיתְקַשֵּׁי לָרַבָּנִן אֶלָּא מְנָן אַייתֵי זֶרַע דְכִיתָּן וְזֵיתִין.

Traduction

Un homme envoya à sa fiancée 24 chars (carrum) remplis de tous les comestibles imaginables qui mûrissent entre les fêtes de Pâques et de la Pentecôte; et les rabbins ne s’étonnèrent de rien que de voir présentes des semences de lin et des olives fraîches (se demandant d’où elles viennent). – (170)Suit un passage traduit au (Pea 7, 4)..

Pnei Moshe non traduit

קריות. קרונות ממיני חרת הם חסיות וכיוצא ולא הוה קשה לרבנן ולא תמהו על כל המינים שמצא בזמן שבין פסח לעצרת אלא על זרע פשתן וזיתים חדשים תמהו ביותר מנין היה לו זה בימים האלו:

רִבִּי פְּרִירָא אוֹקִיר לְרִבִּי יְהוּדָה נְשִׂייָא תְּרֵין פּוּגְלִין בֵּין רֵישׁ שַׁתָּא לְצוֹמָא וַהֲוָה פֻקֵי שִׁמִיטְתָא וַהֲוָה אִית בּוֹן טְעוּנָא דְּגַמְלָא. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי. לֵית אִינּוּן אֲסִירִין. לָאו סְפִחִין אִינּוּן. אֲמַר לֵיהּ בְּפֻקֵי שְּׁמִיטְּתָא אִיזְדַּרְעוּן. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתִּיר רִבִּי לִיקַח יָרָק בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִיַּד.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

אוקר. כיבד לר' יהודא נשייא הוא רבינו הקדוש בשני מיני צנון בין ראש השנה ליום הכפורים והוה באותו זמן מוצאי שביעית והיו שכיחין כל כך שהיו יכולין להטעין בהם משאות שהגמל צריך לישא אותם:

לית אינון אסירין. דהא ודאי משביעית הן וכי לאו ספיחין אינון וספיחי שביעית אסורין והשיב לו רבי פרידא שבמוצאי שביעית נזדרעו אחר ראש השנה ואע''פ כן היו שכיחים הרבה קודם יה''כ:

באותה שעה התיר ר' ליקח ירק מוצאי שביעית מיד. מפני שראה שמצוין הן בזמן קצר אחר שנת השביעית וכדתנן בפ' ששי דשביעית:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source